תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ נ' ICC Industries Inc ואח'

החלטה

מונחות בפניי בקשות כל הנתבעים לסילוק התובענה על הסף, הנדונות במאוחד.

רקע:

1.חברת תעשיות אלקטרו כימיות (1952) בע"מ (בפירוק), (להלן: "החברה"), הינה חברה ציבורית הרשומה בישראל, ואשר עסקה בטרם פירוקה בתחום הפטרוכימיה ובעיקר ביצור ומכירת P.V.C., המשמש כחומר גלם בתעשיית הפלסטיקה (ומוצרי לוואי שלו), הן לשוק הישראלי והן לחו"ל.

תמצית הארועים שקדמו להגשת התביעה:

2.החל משנת 2000 נקלעה החברה להפסדים כספיים גדולים, אשר הלכו וגדלו, עד שבשנת 2003 יתרות החוב של החברה עמדו על כ-740,000,000 ₪.

ביום 3.7.2003 הגישה קבוצה של עובדי החברה, בשיתוף עם הסתדרות העובדים הכללית החדשה, בקשה להקפאת הליכים נגד החברה (בתיק פש"ר 410/03). בתאריכים 7.7.03 ו- 9.7.03 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את הבקשה והורה על הקפאת ההליכים נגד החברה לתקופה של 60 ימים, אשר הוארכה מעת לעת. עו"ד צוריאל לביא ורואה חשבון גבי טרבלסי מונו כנאמנים לניהול החברה בתקופת הקפאת ההליכים.

ביום 5.5.04 הוגשה בקשת פירוק על ידי נושים של החברה (פש"ר 275/04) וביום 7.9.04 ניתן כנגד החברה צו פירוק. התובע, כונס הנכסים הרשמי מונה כמפרק קבוע של החברה (להלן: "המפרק").

בבש"א 9667/04 (בפש"ר 410/03), ביקשו עובדי החברה להורות למפרק הזמני לפתוח בחקירה נגד החברה, בעלי המניות בה ומנהליה וכן נגד המבקשות 1-2 (להלן: " ICC") באשר לנסיבות קריסת החברה. בית המשפט נעתר לבקשה ונערכה חקירה, אשר הסתיימה רק בשנת 2009. תוצאות החקירה הביאו לכך שביום 4.7.10, הגיש המפרק לתיק הפירוק, בקשה למתן הוראות (פר"ק 61904-10-10) (להלן: "הבקשה למתן הוראות"), במסגרתה התבקש בית המשפט של הפירוק (בין היתר), להפעיל את סמכותו לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות" או "הפקודה") ולחייב את המבקשים בנזקים שנגרמו לחברה בגין מעשיהם ו/או מחדליהם במילוי תפקידם כדירקטורים ו/או כנושאי משרה בחברה.

3.בתגובה לבקשה למתן הוראות, הוגשו חמש בקשות לסילוקה על הסף וביום 7.2.11, ניתנה החלטת כבוד הנשיאה גילאור, בה נקבע כי בשל ריבוי הפרשיות, ריבוי המשיבים, היקף הבירור הנדרש וסכום התביעה אין הענין מתאים לדיון בדרך של בקשה למתן הוראות ומוטב לבררו בדרך של תביעה רגילה. כבוד הנשיאה קבעה עוד, כי המפרק והמנהלים המיוחדים רשאים להגיש תביעה רגילה נגד המשיבים כולם, או חלקם, וכי ראוי שהצדדים ינהלו מו"מ אינטנסיבי וענייני שאפשר ויביא כספים לקופת הפירוק.

על מנת לאפשר הידברות כזו, קבע בית משפט של פירוק כי המפרק יהיה רשאי להמתין שלושה חודשים בהגשת התביעה הרגילה, על הבקשות הכרוכות בה, אולם ההידברות (ככל שהיתה) לא נשאה פרי והמפרק הגיש תביעה זו.

כתב התביעה:

4.התביעה דנן הוגשה ביום 11.5.11 וסכומה הועמד על סך 150,000,000 ₪ (לצורכי אגרה).

בכתב התביעה מגולל המפרק את המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה החברה ומעלה טענות קשות נגד המבקשים, אשר עיקרן יובא להלן, בקצרה.

5.למען הנוחות אציין, כי כתב התביעה מתייחס לשתי "קבוצות" נתבעים. בקבוצה אחת נכללים המבקשים 1-4 (אשר ייקראו להלן: "המבקשים 1-4") ובקבוצה השניה נמצאים המבקשים 5-11 (שייקראו, להלן: "הדירקטורים").

6.למבקשים 1-4 מייחס כתב התביעה ניהול עסקי החברה בתרמית, על פי סעיף 373 לפקודת החברות, לשם הוצאת כספי החברה ונטילתם לכיסיהם, תוך פגיעה בחברה ובנושיה, ביצוע פעולות לטובת האינטרסים שלהם, בניגוד מוחלט לאינטרסים של החברה, מעשי שוחד ועוד (סעיף 40 לכתב התביעה).

בין היתר נטען, כי ICC שלטה בחברה, באמצעות המבקש מס' 3 (להלן: "פרבר"), באמצעותו נתנה הוראות לעובדי החברה, בניגוד לאינטרסים של החברה ושלשלה לכיסה, שלא כדין, כספים של החברה וכן הנחתה לקוחות של החברה להעביר סכומי כסף גבוהים ששולמו על ידם עבור סחורה שרכשו מהחברה ואשר סופקה להם ישירות ממחסני החברה, ישירות לחשבונות הבנק של ICC. עוד נטען, כי ICC העבירה כספי שוחד, דרך קבע ובמחשכים, ישירות לחשבונות המבקש 4 (להלן: "אנדולט"), בחו"ל, כך שהוא הפך להיות תלוי ב- ICC. כל זאת - תוך הצגת מצג שווא, כלפי כולי עלמא, של צמצום בשכרו של אנדולט ושל היותו, כביכול, גורם בלתי תלוי ב- ICC. עוד נטען, להונאת נושי החברה והבנקים המממנים בכל הנוגע למימון יצוא, רכישת חומרי גלם מ-ICC במחירים מופרזים ולביצוע שינויים והתאמות, שלא כדין, בדוחות הכספיים של החברה ושל חברות הבת שלה, למתן בונוסים והעברות כספים שלא כדין, חלק במסווה של "תרומות", ועוד ועוד.

כן נטען להונאת נושי החברה, לרבות הבנקים באמצעות מצגי שווא, בין היתר לשם קבלת מימון לייצוא שלא נעשה, בין היתר באמצעות חשבוניות פיקטיביות, עבור מכירות ללקוחות בחו"ל, שלא בוצעו, מכירות ל"גורם קש", שעה שהמשלוחים הועברו לחברות הבנות של החברה, רכישת חומרי גלם במחירים מופרזים, עריכת שינויים בדוחות הכספיים ועוד.

7.למבקשים 5-11 לא מיוחסים מעשי תרמית או שוחד, אלא הפרת חובות, על פי סעיף 374 לפקודת החברות. נטען, שהם הפרו חובותיהם כלפי החברה בכך שנהגו ברשלנות, "בחרו לעצום את עיניהם ולהתנהל כרגיל... והתעלמו משורת נורות אזהרה שהיו צריכות לדלוק לנגד עיניהם", לא קיימו פיקוח סביר ובקרה סבירה על החברה ועל הנהלתה, לא נקטו אמצעים סבירים לבדיקת פעולות שהובאו לאישורם ו/או לקבלת מידע, כלכלי ואחר, בקשר לאותן פעולות ולא פעלו ברמת המיומנות הסבירה שהתחייבה בנסיבות הענין וכי אילו נהגו באופן סביר, היו נזקי החברה ונושיה מצטמצמים באופן ניכר (סעיף 41 לכתב התביעה).

בנוגע למבקשים 5 ו- 6 נטען, כי, לאור תפקידיהם בחברה, היה עליהם, לכל הפחות, לדעת על הפעולות החמורות המיוחסות למבקשים 1-4. נטען, כי הם, לפחות, התרשלו במילוי תפקידיהם בחברה, "עצמו עיניהם ולא נקטו בפעולות מתחייבות נוכח האורות האדומים שהיו לנגד עיניהם".